English

אתר נגיש

שנה גודל טקסט

שנה צבעים

קישורים

הצהרת נגישות

your bag is empty.

בין אמנות לחמצן…

המטרה העיקרית של artush היא לאפשר לאמנים צעירים מקפצה פנימה למרחב של יצירה,
דמיינו שמצד אחד יש קרקע בטוחה של 4 שנות לימוד ומרחב קסום של יצירה ומצד השני תהום ענקית…
אנחנו מנסים לייצר גשר נוח מבית ספר לאמנות לעולם האמיתי,
זה יכול להיות שנה אחרי הלימודים,זה גם יכול להיות 15 שנה אחרי הלימודים,
לזמן אין באמת ערך , רק לבשלות של אמן שרוצה להיות בעשייה.
לא פעם אנחנו שומעים את הקול של האמנים וביקשנו מאחת האמניות המקסימות שמציגה אצלנו להעלות על הכתב
בכמה מילים את שעל ליבה…

"… אז סיימתי בית ספר , למדתי אמנות. במקרה שלי למדתי אמנות מאז ומתמיד. ועכשיו מה?
איך חיים ומשתכרים מאמנות, והאם עשייה אמנותית היא לנצח נידונה להיות תחביב גם כאשר היא מתבצעת באופן מקצועי? אז קצת אחרי שהעשן מתפוגג וה"היי" של תערוכת הגמר נארז בארגזים ומאופסן. אני מנסה ללמוד היכן ניתן לממש פרויקטים וגם איך לראות מהם מקור הכנסה. וזה לא פשוט.
שכן גם בתפיסה של עולם האמנות ולא רק הקהל כמעט ואין הבנה שגם לאמן מגיע שכר. אפשר לשלם על חומרים (ואפשר שלא), אפשר לשלם על אנשי מקצוע (ואפשר לגלגל אל האמן ),אולי העבודה תמכר ותחזיר את ההשקעה (ואולי לא),
האמן נוטל הרבה סיכון, השקעה, זמן ,כסף…
הוא משלם על – סטודיו, אחסון, חומרים, צבעים וטעויות (כמה כסף הולך על טעויות….)
הוא רכש בעבר : השכלה, ניסיון, למידה, ובל נשכח אהבה תשוקה שנוגעים בחומר ומפיחים בו חיים. רק להתחיל לחשב את כל אלא יכול להיות מתסכל מדכא ומוריד מהמוטיבציה ליצור בכלל.

לא טוב ליצור כאשר עושים את כל החישובים הללו, וכל מי שתומך באמנות (כלכלית כמובן) מאפשר ליוצר לפנות מקום לעבודה חדשה שטרם נולדה , כי יותר מ"החזר ההשקעה" על העבודה הקודמת, מתפנה לאמן מקום ליצור את מה שטרם נולד. האמן לא באמת יפסיק לעשות אמנות, אבל הוא יכול לעשות את האמנות שלו שהחומר הנוסף שלו הוא חמצן.

עינת מוגלד

בתמונה: יצירה של עינת מוגלד
העץ של סבתא, הדפס יחיד
נמכר בתערוכה "המבט ראשון"